אהבתי לזרעים

אתחיל בהצהרה צנועה- אני אוהבת זרעים! משהו בדבר הקטנטן הזה שאוצר בתוכו משהו גדול אך בלתי ידוע מסקרן ומושך אותי כבר שנים. אני אוהבת להנביט זרעים, אוהבת לאסוף זרעים מפירות שהבשילו, אוהבת למיין זרעים. פשוט אוהבת זרעים.

ולמה אני אוהבת זרעים? ולמה בחרתי לכתוב על זה בבלוג של ליווי רוחני? שאלה טובה.

לקצרי הרוח, אדלג לרגע אל הסוף - גם אנחנו , כמו הזרעים, פוטנציאל גלום וייחודי שזקוק לתנאים בכדי לגדול. המלווה רוחני הוא לעתים כמו גנן שתומך בתנאים המיטיבים לכל זרע או אדם בהתפתחותו.

ולבעלי אורך הרוח, או מי שהתסקרן, תקראו את ההמשך:



נחזור ללמה אני אוהבת זרעים. יש בהם משהו עוצמתי, צנוע, תמים, שלם ומאד אותנטי.

אני אוהבת את העובדה שזרע הוא תמיד זרע של משהו מאד מסוים. מזרע של פטרוזיליה לא תצמח כוסברה. חלק נובטים אחרי יומיים וחלק אחרי שבועיים, אין כאן שום יומרה, it is what it is ולצד זה, ישנה מחויבות ואפילו סוג מסוים של מקצועיות - כל זרע שואף להיות הצמח הכי גדול ומוצלח שאפשר. לא יותר מצמח אחר, לא לעומת שום דבר, פשוט הכי טוב שהוא יכול.

בשביל להצליח במשימה הזו הוא מוכרח לקבל כמה תנאים בסיסיים, שאם לא יקבל אותם, הוא ודאי לא יצליח במשימה. אם לא יקבל אותם, אף אחד לא יחשוב שהזרע כשל בתפקידו, ברור לכולם שבלי כמה תנאים בסיסיים, צמיחה לא תתאפשר. התנאים האלה הם כל כך בסיסיים, ובעיני זה מאד מרשים.

מדובר בסך הכל על מצע לנבוט עליו, משהו שיאפשר לו להכות לתוכו שורש (רצוי אדמה אבל זה ממש לא מחייב) ומים, שיתחילו את תהליך ההיזכרות שלו מי הוא ומה הוא אמור להיות, ויתמכו בו בתהליך הצמיחה.

התנאי השלישי, שהוא בגדר nice to have הוא שמש או אור. הצמח לרוב לא ממש חייב שמש, אבל ככל שיקבל חשיפה אליה, גדלים סיכוייו לעלות מעלה, ואותו האור הוא לרוב המנוע לצמיחה, המוטיבציה לטפס מעל כל האחרים, כדי לרוות מאורה של השמש.

כל העסק הוא מעגל מתמשך של היזכרות, נביטה, צמיחה, פריחה וקמילה, ואם הכל עבד כמתוכנן, כל צמח כזה יפיץ מספר רב של זרעים שיניעו תהליך שלם שוב ושוב וישנו בקצת את העולם. קסם.


ולמה כל השיעור הזה בבוטניקה פה, בבלוג שעוסק בליווי רוחני, בחיים ובסופם?

כי לפעמים מאד טוב לי להזכיר לעצמי שגם אני הגעתי לכאן מזרע (וביצית) שגם אני לא יכולה להפוך לכוסברה, או לכל יצור אחר, ואני מי שאני. שיש לי היכולת להשתנות, לגדול לרוחב, לגובה אבל מהותי תמיד תישאר אחת.

שאני זקוקה לכמה תנאים בסיסיים כדי לחיות וזה בסדר לדרוש ולדאוג שאקבל את התנאים שלי. הם קצת יותר מורכבים ממים ואדמה, אבל הם הרבה יותר פשוטים ממה שאני לפעמים חושבת שאני זקוקה לו. ושככל שתגבר החשיפה שלי אל האור, כך אוכל לצמוח גדולה וחזקה יותר, לתת הרבה יותר פירות ולהפיץ יותר זרעים.

לפעמים טוב שיש גנן בסביבה שעוזר לשפר את התנאים, לעקור עשבים סביבי שגוזלים ממני מים והזנה, לקרב אלי את טפטפת המים, ולתקוע מקל יציב שאוכל לטפס עליו.

לאדם המתמודד עם משבר, זיקנה או מחלה מסכנת חיים, ליווי רוחני יכול להיות כמו הגנן לצמח. אל תישארו לבד.

0 צפיות

אני פוגשת אנשים לרוב בביתם או במקום בו הם נמצאים (בית אבות, בית חולים וכיו"ב)

רוצים לשאול, להכיר ולהתייעץ?

צרו קשר:

שהם עדי

052-8545094

shohambigadi@gmail.com