.png)
בכל יום אני מתוודעת יותר ויותר לכוחה של הכרת התודה.
זה מן אי של שפיות שתמיד ישנו, רק צריך להצליח להרים את הראש ולראותו.
הוא ישנו בכל מצב, גם כשנראה שהכל נורא, שהכאב, הכעס, הבדידות קשים מנשוא, תמיד יש על מה לומר תודה.
בעבודתי עם חולים במחלות חשוכות מרפא השאלה על מה יש להכיר תודה מקבלת משנה תוקף.
אפשר לומר תודה על החברים והמשפחה שמקיפים, אוהבים ודואגים.
תודה על קורת הגג שיש לי ועל האוכל שמונח על שולחני.
תודה על הכוחות הפנימיים שיש לכל אחד מאיתנו, ולרוב הם מתגלים כרבים ועוצמתיים הרבה יותר ממה שאפשר היה לדמיין.
תודה לאיברי הגוף שלנו, שעל אף מחלה, עדיין עושים כל מאמץ להמשיך ולמלא את תפקידם.
זה לא מקטין את הכאבים, הכעסים והבדידות, אבל מרחיב את החור דרכו מביטים על הדברים ומשנה את הפרספקטיבה, ונותן לפעמים עוד זריקת חמצן שאנחנו זקוקים לה לנשימה.
מצאתי שזהו תרגול נפלא לפתוח איתו את הבקר, מיד אחרי שאני פוקחת את עיני, בעודי שוכבת בין השמיכות, עוצרת ומונה את כל הדברים הטובים והיפים שבחיי, שאינם מובנים מאליהם בכלל, ומודה.
לעזור לאדם אחר לגלות את הדברים להם הוא מכיר תודה זו עבודה לא פשוטה שעליה להיעשות בענווה ובהקשבה. לנסות לראות את הדברים דרך עיניו של האדם איתו אני משוחחת ולא כמתבוננת מן החוץ שאומרת לו "תראה כמה טוב יש סביבך", כי זה ממש להחטיא את המטרה ואפילו לעשות נזק. מלאכת הפרימה האיטית של סיפור חייו של האדם, על לחלקיקים הקטנים המרכיבים אותם, ושם, בין הקפלים מתגלים להם אותם אוצרות, אותם מאורות קטנים שלהם שווה לומר תודה.
אני מזמינה גם אותך, במיוחד אם כרגע קשה, לקחת כמה רגעים ולהקשיב ללב.
על מה יש לך להכיר תודה?
תודה