.png)
מדי שנה אני הולכת לים בתקופה שבין ראש השנה ליום כיפור בכדי לקיים טקס פרטי של התכוונות והתכווננות לשנה החדשה.
אני אף פעם לא מתכוננת מראש אלא מתחברת למקום עמוק ואמיתי בתוכי, ומדברת את מה שהווה בי. תמיד מפתיע מה יוצא וזה מרגש אותי מאד. לפעמים זה מרגיש כאילו מישהו מדבר מתוכי.
בדרך כלל אני מציינת בפני עצמי מה אני מבקשת להשיל מעלי ומה אני מבקשת לברוא בשנה הקרובה. אני נכנסת למים ונטמעת בהם, חשה את חוסר המשקל ואת היותי חלק מהים הגדול ואז מדברת בליבי אל הבריאה. מודה על כל הטוב, מבקשת להתחדש.
השנה הרגשתי צורך להביא מנחה שתסמל את הצמיחה, ההזנה והפריון. לקחתי איתי גרעיני רימון, מן העץ שנטעתי לכבוד בני הצעיר כשגיליתי את הריוני, ופרחים מגינתי. אכלתי חלק מהרימון, פיזרתי אותו ואת הפרחים על החול והתיישבתי להתכנס פנימה. הים קצת סער והרוח קיררה ובחרתי לקיים את הטקס מן החול, כשפניי אל הים. בחודשים האחרונים הנחתי בקשה לייצר שותפויות שונות שיקדמו את הנושאים החשובים לי ולשמחתי נולדו לי שלוש שותפויות מרגשות שאני מבקשת לגדל ולקדם. הושבתי בעיני רוחי את שאר השותפות והשותפים שלי לצידי על החול, הודיתי לכל אחת ואחד מהם על חלקו בחיי ודמיינתי את התהליך מתפתח. הודיתי על הקשיים הרבים שהשנה הזאת הניחה בפני, על כוחות הנפש והרוח שעזרו לי להתמודד ועל המשפחה המופלאה שלי שתמיד איתי. הודיתי לטבע הקסום, שהוא מקור כוחי ומזכיר לי תמיד כמה הכל רחב ואינסופי, איך יש לכל דבר זמן משלו ולא ניתן להאיץ שום דבר, ואיך לבטוח שמה שצריך לקרות – קורה.
ישבתי שם די הרבה זמן והרגשתי את החיבור בין אדמה, מים, רוח, אוויר ואש. איך הכל מתחבר יחד איתי. וכשהרגשתי שמספיק אספתי את המנחות ואת החול והשלכתי אותם אל הגלים. זוהי מתנתי אל העולם והלוואי ותתממש ותתגשם ברוח ובחומר.