שורשים חשופים

בסערה הקודמת טיילתי אל חוף הים לראות את עצי הדקל חשופי השורשים. זו מן הסתם לא הסערה הראשונה שעברה עליהם אבל הפעם שורשיהם נחשפו למגמרי. עץ אחד אפילו קרס. מחשש לקריסה נוספת נשלח טרקטור לערום עליהם שוב חול, לכסות את מערומיהם. ישבתי והתבוננתי בשורשים החשופים, חשבתי על שורשיי שלי, על שורשיהם של האנשים שאני פוגשת בזמן מחלה ומשבר. מה תפקיד השורשים? מה תפקידי כמלווה רוחנית אל מול אדם חשוף שורשים?

שורשים חשופים. יש בהם משהו מביך, אולי מעליב. בהחלט לא משהו שאמור להיות גלוי לעיני כל. מזל שהם עמוקים. מזל שהם פרושים ומשתרגים. מזל שהם עדיין שומרים עלי עומדת. מזל שיש מי שרואה ובוחר לכסות. כדי לשמור. להגן. שלא אפול. כמה גובה יש לו לדקל. כמה גמישות, שלא להישבר כך ברוח. ככה גם אני. גבוהה ודקה. גמישה. שורשיי עמוקים ויציבים יותר ממה שלפעמים נדמה. אפשר להישען ולסמוך עליהם. אפשר גם לאפשר להם להיחשף לפעמים כשמגיעה סערה. תמיד נעים כשמכסים אותם שוב. והים חוזר להיות רגוע